אין בפגישה של מומחה מטעם ביהמ"ש עם בעל הדין התובע כדי לפסול את חוות הדעת

1.                 עניינה של החלטה זו היא בקשת הנתבע לפסול חוות דעתה של המומחית מטעם בית משפט משום שנפגשה עם בעלת הדין התובעת. המומחית  ציינה עובדה זאת בחוות דעתה ואף התבססה בחוות דעתה על פרטים מסויימים בהתנהלותו של המנוח שנמסרו לה מפי בעלת הדין.

2.                 הנתבע תולה דרישתו בלשון תקנה 258 י"ב לתקנות סד"א אשר לשונה:

"הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו, רשאי בעל דין  להביא בפניו מסמכים הנוגעים לענין, תוך שבעה ימים מיום מינויו".

3.                 לטענת הנתבע נוקטת לשון התקנה המילה מיסמכים וממנה הוא מסיק על איסור  בפגישה עם בעל דין. לשאלת בית המשפט אם הוא יכול להצביע על הלכה משפטית בתמיכה לטענתו, ענה כי "יגע ולא מצא". לדעתו ההגיון והבנתו את נוסח  סעיף זה מחייב לקבל את פרשנותו כאמור לעיל לסעיף.

4.                 דעתי שונה ומכאן הכרעתי בשאלה זו. סבורה אני כי מומחה רשאי להסתייע בכל אשר יסייע לו לגבש חוות דעת נכונה ומלאה ובכלל זה בני משפחתו של הנבדק וחזקה עליו שידע לעשות שימוש נכון במומחיותו ונסיונו  ולבור המוץ מן התבן.

5.                 בודאי שיש צורך לעשות כך במחלות מהסוג הפסיכיאטרי בכלל ומחלות מסוג האלצהיימר והדמנציה בפרט באשר במחלות אלה יש חשיבות רבה להתבטאויותיו, ותפקודו של הנבדק בחיי היומיום ואילו נלמדים ממי שחיו עימו .יש לכך השלכה ברורה על  יכולת המומחה לקבוע את אבחנתו. כאן, יש לזכור שוחח  המומחה אם מי שהיא אמנם בעלת הדין אך גם היתה אשתו של המנוח, אשר חיה במחיצתו, עשרות שנים.

6.                 מתברר כי כך סבר גם בית המשפט העליון בבר"ע 7265/95 שם קבע כב' השופט טירקל  כי:

  "בהעדר טעמים מיוחדים אין לאסור על מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה להבדיל, בדרך כלל ממומחים אחרים- להשתמש במכשיר החשוב והחיוני, המקובל בתחום זה, של שיחות, ואף ראיונות, עם אנשים היכולים לתת למומחה, לפי דעתו המיקצועית, מידע מועיל הנובע מקירבתם לנבדק בעבר או בהווה. בעזרת מידע זה ייטיב המומחה לחקור את מצבו של הנבדק, וכך תהיה התמונה אשר יציג לפני בית המשפט, שלמה ומדויקת ככל האפשר. עם אנשים אלה נימנים בני משפחה, מורים ואף אחרים שהמומחה החליט שיש לו צורך המידע שבידיהם".

7.                 כך גם מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח פד"י מ"ט [3] 303:

"דיאגנוזה וחיווי דעה בנושאים הקשורים למצבה הנפשי השכלי והאינטלקטואלי של המאושפזת, אלה הם הכלים שבהם נבדק מצבו של מי שלוקה במחלת נפש ומה שמשמשת בדיקה דיאגנוסטית בעבור רופא  פסיכיאטר, משמשים צילום או בדיקת מעבדה בעבור רופא אורטופד או פנימאי. אף שחלק מן הדו"ח מהווה אוסף של ידיעות מפי הנבדקת, אולי ללא בדיקה עצמאית של הבודק בדבר אמיתותן . חזקה על  המומחה שידע למיין את החומר ולהעבירו בכור ביקורתו האישית, על סמך הידע והנסיון המקצועי  ועל סמך הבנת תפקידו כמומחה מטען בית המשפט".

8.                 כאן יש לזכור כי חוות דעתה של המומחית נסמכת בעקר על המסמכים הרפואיים של המנוח: תיקו הרפואי המרפאתי המלא, מכתבו של ד"ר וייס, דו"ח בדיקה פסיכיאטרית של ד"ר רפאל אידלמן, מסמכים מבית המשפט בבקשה למינוי אפוטרופוס למנוח וגם פגישה עם התובעת שהיתה אשתו עשרות שנים.

9.                 כאמור נקבעה הלכה הפוכה לזו שטען הנתבע דהיינו שרק מטעמים מיוחדים ניתן לאסור על המומחה בתחום הפסיכיאטריה לקבל מידע כזה. טעמים כאלה לא ניטענו ולא הוכחו.

10.              לפיכך הבקשה לפסול את חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט ולמנות אחר/ת תחתיה, נדחית.

11.        המזכירות תעביר החלטתי לצדדים ולמנהלת העזבון.

12.        ההחלטה ניתנת לפירסום ללא שמות הצדדים.

ניתנה היום כ"ב באייר, תשס"ז (10 במאי 2007) בהעדר הצדדים.